חלק עיקרי במוצאם של הפלסטינים מקורו מרצף דמוגרפי שתחילתו
באוכלוסייה היהודית החקלאית שנשארה בארץ מתקופת בית המקדש הראשון והשני.
ביטוי לגישה זו ניתן למצוא אצל הוגים יהודים ציונים שונים החל מישראל בלקינד מהביל"ויים
ודב בר בורוכוב מפועלי ציון, ועד לדוד בן-גוריון ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל,
ויצחק בן צבי נשיאה השני של מדינת ישראל.
תושבי עזה הם למעשה יהודים חילונים, שלהם הדת היתה פחות חשובה מהאדמה.
והם החליטו להשאר במחיר שידרוג הדת לדת מונוטאיסטית אחרת.
והנה הרבנים שומרי הדת שהעדיפו את חיי הרוח על הארציות, קמו ועזבו למקום עם תנאים ללימוד. שם הצטרפו אליהם מתגיירים רבים שביחד תובעים את הארץ. למי יש יותר זכויות על הארץ לאלו שנשארו בה לעובדה ולשומרה או אלה שנטשוה עבור תנאי לימוד ורוחניות אמונית.
הגיע הזמן לפתוח את הגבולות והלבבות ולדבר כשוים בין שוים.